Vayedaber

Ktouboth

Daf 59b

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים וָמֵת כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ מְנָה וְשֶׁלָּזוֹ מָאתַיִם וְשֶׁלָּזוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה 59b חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיוּ שֶׁם מָאתַיִם שֶׁלִּמְנָה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים שֶׁלְּמָתַיִם וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שֶׁלִּמְנָה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים וְשֶׁלְּמָתַיִם מְנָה וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִיטִּילוּ לַכִּיס פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ כָּךְ הֵן חוֹלְקִין.

Traduction

Un individu a épousé trois femmes, dont l’une avait un douaire de 100 zouz, la 2e de 200 et la 3e de 300, puis il est mort et n’a laissé que 100 zouz; les 3 femmes se partagent alors les 100 zouz à parts égales (482)''Rashi ajoute qu'on suppose les 3 contrats du même jour; autrement, le 1er en date passerait avant les autres''. Si le défunt a laissé 200 zouz, celle qui avait un douaire de 100 zouz recevra 50 z., et les 2 autres chacune 3 dinars d’or (= 75 z.); s’il y a 300 z., celle qui a un douaire de 100 z. reçoit 50 z., celle qui a 200 reçoit 100 z., et la dernière 6 dinars d’or (= 150 z.). Il en est de même de 3 associés à un commerce; chacun prendra sa part (proportionnelle) du profit ou de la perte (483)Selon la quantité d'argent, qu'il a mise dans ce commerce.

Pnei Moshe non traduit

מתני' של זו מנה וכו'. ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי בשלשה ימים הקודמת בשטר קודמת בגיבוי או שלא הניח אלא מטלטלין דבזמן הזה ניגבת כתובה מהן ואין דין קדימה במטלטלי וכגון שלא כתב שהקנה לה מטלטלי אגב קרקע:

חולקות בשוה. שהרי כח שלשתן שוה בשיעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:

היו שם מאתים. ואין לבעלת מנה שיעבוד אלא במנה אבל במנה שנית אין שיעבוד לשטרא של בעלת מנה. של מנה נוטלת חמשים. בבבלי פריך שלישית מנה היה ראוי שתיטול ואמאי נוטלת חמשים שהוא חצי מנה ומשני מתני' איירי דאמרה בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמד במנה המשועבד לך ולא יתמעט חלקך בשבילי הילכך היא ובעלת ג' מאות חולקות אותו ובגמרא מפרשינן לה:

של מאתים ושל ג' מאות שלשה שלשה של זהב. שלאחר שלקחה בעלת מנה חמשים נשאר זכות בעלת מאתים שוה עם זכות בעלת ג' מאות במנה וחצי הנשאר וכל אחת מהן נוטלת שלשה דינרי זהב שהן ע''ה דינרים של כסף שכל דינר זהב הוא כ''ה דינרים של כסף:

היו שם שלש מאות. מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת ר' ולבעלת ג' מאות והשלישי לבעלת ג' מאות בלבד:

של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה. וכגון דאמרה לה בעלת ג' מאות לבעלת מנה ולבעלת מאתים דין ודברים אין לי עמכם במנה הילכך מנה הראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה נמצאת בעלת מנה נוטלת חמשים ובמנה השני חולקות בעלת המאתים ובעלת ג' מאות נמצאת בעלת המאתים נוטלת מנה חמשים שחלקה מהמנה הראשון עם בעלת מנה וחמשים מהמנה השני שחלקה עם הבעלת ג' מאות והמנה הג' נוטלת כולו בעלת הג' מאות נמצאת נוטלת ששה דינרי זהב שהן מנה ומחצ' ומסיק בבבלי דמתני' רבי נתן היא ואינה הלכה דאמר רבי אין אני רואה דבריו של רבי נתן בזה אלא חולקות בשוה דהואיל וכל נכסיו אחראין לכתובה כל שלשת המנים משועבדים לבעלת מנה כשאר חברותי' עד שתגבה כל כתובתה הילכך חולקות בשוה:

שהטילו לכיס. זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות ופיחתו או הותירו המעות מחמת עצמן כך הן חולקין לפי הממון אבל אם קנו סחורה ופיחתו או הותירו אין חולקין לפי הממון אלא כולן חולקין בשוה לפי מספרי השותפין כדאמר בגמרא וכן הלכה:

הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי. לִשְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין לְהַחֲלִיט מַחֲלִיטִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. אֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. לֹא שׁוּחָדָא דְדַייָנֵי אִיתְאֲמָרַת. וְהָא תַנֵּי. הַיּוֹרְשִׁין שֶׁיָּֽרְשׁוּ שְׁטַר חוֹב הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. עוֹד יָצָא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב הַבְּכוֹר נוֹתֵן פִּי שְׁנַיִם. עוֹד הִיא לְשׁוּחָדָא דְדַייָנֵי אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ עַל שָׂדֶה אַחַת בֵּין שְׁטָר אֶחָד שֶׁיָּצָא עַל שְׁנֵי שָׂדוֹת אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ בֵּית דִּין מַחֲלִיטִין.

Traduction

Samuel dit de la préférence qu’accordent les juges entre 2 contrats émis pour un champ (484)Pour un immeuble vendu le même jour à 2 hommes, le tribunal estime quel est le vrai acquéreur: le tribunal a la faculté de l’attribuer à qui il voudra. Notre Mishna est-elle opposée à cet avis de Samuel, en disant: ''s’il n’a laissé que 100 zouz, les 3 femmes partagent également '' (au lieu d’une estimation par privilège)? -Non, Samuel parle seulement du cas où il y a une préférence possible d’attribution (en raison du doute). Mais n’est-il pas enseigné (485)Tossefta en Baba Batra ch 7: si des héritiers touchent un contrat de dette, et l’un d’eux est fils aîné, il a droit à une double part; de même, si un contrat de dette leur est présenté, l’aîné doit restituer par contre une double part (sans que le tribunal use de son autorité à lui donner un avantage)? -Là aussi il n’y a pas lieu de prononcer une sentence avantageuse pour l’un d’eux. Abin dit au nom de Samuel (486)Cf ci-après, 5: peu importe qu’il s’agisse de deux contrats différents de vente d’un seul champ, émis en faveur de 2 personnes, ou qu’un homme ait émis un contrat en faveur de 2 champs (sans savoir lequel est réellement acquis); aux 2 cas, le tribunal peut accorder la préférence de quel côté il voudra.

Pnei Moshe non traduit

גמ' שמואל אמר שוחדא דדיינא. כמו שודא דדיינא כדמפרש ואזיל לב' שטרות שיצאו על שדה אחת שמכר לב' בני אדם ביום א' הכל לפי ראות עיני הדיינין מחליטין לאיזה מהן שירצו:

אין שם אלא מנה חולקות בשוה. וקשיא לשמואל דאמר שודא דדייני:

לא שוחדא דדיינא את אמרת. בתמיה ותירוצא הוא כלומר הא שמואל לא קאמר אלא היכא דאיכא שודא דדייני שיכולין הדיינים להכריע ולייפות כחו של זה מזה אבל מתני' מיירי במקום שאין להכריע ולייפות כח אחת מהן והילכך חולקות בשוה דהתנא לא בא אלא ללמד דין חלוקתם:

והא תני. בתוספתא והובאה בבבלי י''נ דף קכ''ד:

הבכור נוטל פי שנים. דכיון דמלוה בשטר הוא מוחזק הוא ולא ראוי והבכור נוטל פי שנים:

עוד יצא עליהן. כלומר וכן אם יצא עליהן שט''ח מחוב אביהם דאמרינן לפי מה שנטל כך הוא נותן ולא אמרינן שודא דדייני להכריע ולייפות כחו:

עוד היא לשוחדא דדייני אתאמרת. בתמיה וכי שייך התם שוחדא דדייני דבדין הוא כפי שהוא נוטל כך יהא משלם ושאני דשמואל:

ל''ש. כלומר רבי אבון מפרש למילתיה דשמואל הא דאמרי' שוחדא דדייני לא שנא בין ב' שטרות לב' בני אדם שיצאו על שדה אחת ואין ידוע לאיזה מהן לאיזה שירצו ב''ד מחליטין:

בין שטר אחד. לאדם אחד שיצא על שני שדות ואין ידוע איזו כדלקמן הלכה ה':

שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּמַרְשׁוֹת זֶה אֶת זוֹ. בְּשֶׁהִרְשְׁתָ הַשְּׁלִישִׁית אֶת הַשְּׁנִייָה לָדוּן עִם הָרִאשׁוֹנָה. אָֽמְרָה לָהּ. לֹא מְנָה אִית לָךְ. סַב חַמְשִׁין וְאֵיזַל לָךְ.

Traduction

Lorsqu’en cas de reste de 200 zouz, selon la Mishna, la 1re veuve recevra 50 zouz (au lieu de 2/3 de maneh, = 66 z.), on suppose l’autorisation de l’une à l’autre, que la 3e veuve a autorisé la 2e à s’entendre avec la 1re, et à lui dire que, ne pouvant toucher le maneh entier de son douaire, elle accepte 50 z., en abandonnant sa participation aux 150 z. de reste (puis les 2 autres reçoivent chacune 75 z.).

Pnei Moshe non traduit

שמואל אמר במרשות זו את זו. אמתני' קאי דקתני של מנה נוטלת חמשים ואע''ג שאין מגיע לה אלא שליש של מנה הראשון שהרי במנה השני אין לה חלק בה משום דמתני' מיירי במרשות זא''ז ובשהרשת השלישי' את השניה שנתנה לה כח והרשאה לדון עם הראשונה ואמרה לה השניה לראשונה לא מנה אית לך קח חמשים ולכי וסילקה נפשה מכ''ה זהובים מה שיש לה חלק בהן וכן מחלק השלישית ע''י הרשאתה ונשארו ע''ה זהובים וחולקות כולן ולפיכך נוטלת הראשונה חמשים:

Ktouboth

Daf 60a

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וָמֵת הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִייָה וּשְׁנִייָה לַשְּׁלִישִׁית וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית. הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִייָה וּשְׁנִייָה לַשְּׁלִישִׁית וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר בַּן נַנָּס וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת אַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. הָיוּ כוּלָּן יוֹצְאוֹת בְּיוֹם אֶחָד כָל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֵירָתָהּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת זָֽכְתָה. וְכָךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלֵם שָׁעוֹת. הָיוּ כוּלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מְנָה חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.

Traduction

Si un homme qui avait 4 femmes meurt, et elles réclament toutes le douaire, la 1re en date passe avant la 2e, celle-ci avant la 3e, et celle-ci avant la 4e. Quand la 1re veut se faire payer, la 2e peut lui imposer le serment qu’elle n’a rien reçu du défunt (490)Selon Rashi, elle peut être intéressée au paiement de la 1re, qui peut-être ne laisserait plus assez d'immeubles pour la 2e. La 3e peut, par le même motif, imposer le serment à la 2e, et la 4e à la 3e; tandis que la 4e se ferait payer sans serment. Ben-Nanos dit: la 4e ne doit pas avoir de privilège pour être la dernière, et prêtera serment comme les autres. Si les 4 contrats sont tous datés du même jour, mais varient par l’heure de la journée, l’acte qui est seulement d’une heure antérieur à l’autre vient avant l’autre. Or, tel était l’usage à Jérusalem d’inscrire même l’heure dans ces actes. Si tous les 4 ont exactement la même heure, et le défunt a laissé seulement 100 zouz, les femmes se les partagent à parts égales.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הראשונ' קודמ' לשנייה. אותה שזמן כתובתה מוקדם קודמת לשנייה שזמנה מאוחר וכן כלם:

הראשונה נשבעת לשנייה. אם שניה טוענת השבעי לי שלא גבית משל בעלי כלום דשמא לא ישאר לי ממה שאגבה כתובתי ואף שלישית תאמר כן לשנית ורביעית לשלישית אבל רביעית נפרעת שלא בשבועה וכגון שאין שם יורש אחר או ב''ח שישביענה:

אמר בן ננס כו'. בבבלי מפרש פלוגתייהו לחד אוקמתא כגון שנמצאת שדה אחת מאלו השדות שגבו שלש נשים הראשונות שאינה שלו שנודע שגזלה וסוף שיבאו הבעלים ויטלוה וכשבאה הרביעית לגבות כתובתה מן שדה הרביעית באה זאת ואומרת לה למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי רצוני שתשבעי לי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל ובהא פליגי דת''ק סבר ב''ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה הילכך למה תשבע הרביעית ואם יבא הנגזל ויטרוף מזו תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה ובן ננס סבר בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ואם תחזיק זאת שוב לא תוכל זו לחזור עליה ולכך תשבע לה שלא גבתה מנכסי בעלה כלום והלכה כתנא קמא בהא דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אבל בדינא דמתני' הלכה כבן ננס דאף האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה:

היו כולם יוצאות ביום אחד. כלומר יוצאות לפנינו ומלמדות שכלם נכתבו ביום אחד:

שעה אחת. בכתובתה:

זכתה. אם השעות מפורשות בתוכן כגון באחת כתוב ביום פלוני בשעה ג' ובשנייה בשעה ד' וכן כולן:

וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִיטִּילוּ לַכִּיס פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ כָּךְ הֵן חוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁהָֽיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵירָה אוֹ יְתֵירָה. אֲבָל לְשָׂכָר וּלְהֶפְסֵד כּוּלְּהוֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְקַשְׁיָא. הָהֵן יְהַב מֵאָה דֵינָרִין וְהָהֵן יְהַב עֲשָׂרָה. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ. עַל יְדֵי מִנַּיי סְלִקַת פְּרַגְמַטַּיָּא. עַד כְּדוֹן רְהַטַּת פְּרַגְמַטַּייָא זְעִירָא. הֲוָות פְּרַגְמַטַּיָּא רוֹבָה. אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה. יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ. עַד דְּאַתְּ מַזְבִּין חַד זְמָן אֲנָא מַזְבִּין עֲשָׂרָה זְמָנִים. עַד כְּדוֹן בְּמָקוֹם קָרוֹב. בְּמָקוֹם רָחוֹק. אָמַר רִבִּי הִילָא. 60a יָכוֹל הוּא מֵימַר לֵיהּ. עַד דְּאַתְּ אֲזִיל וַאֲתִי חַד זְמָן אֲנָא אֲזִיל וַאֲתִי עֲשָׂרָה זְמָנִים. תַּמָּן תַּנִּינָן. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אֶחָד שָׁוֶה מָאתַיִם הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מְנָה וְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דֵּינָר זָהָב. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֶׁם רִבִּי [זְעִירָא]. וְכֵן לְשָׂכָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי זְעִירָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. רִבִּי מָנָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. לֹא מוֹדֵי רִבִּי לָֽעְזָר שֶׁאִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן שֶׁזֶּה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ. שְׁוָורִים כְּמוּתָנִים הֵן. חָזַר וְאָמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. סְתַמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. רִבִּי זֵירָא אָמַר. סְתַמָּן זֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ וְזֶה נוֹטֵל לְפִי כִיסוֹ.

Traduction

Il en est de même de 3 associés d’un commerce; chacun prendra sa part (proportionnelle) du profit ou de la perte''. C’est vrai, dit R. Eléazar, si le profit ou la perte se rapporte à l’argent même (qui était moindre ou supérieur avant l’échange); mais s’il y a eu profit ou perte par voie de commerce, la répartition se fera à parts égales entre tous (et non d’après les mises). Mais, fut-il objecté, ce partage serait-il juste si l’un a mis cent dinars et l’autre dix dans ce commerce? Il est possible de le justifier, dirent les compagnons, en disant que le faible appoint (de dix z.) a facilité l’achat en gros des marchandises pragmateia, d’où le bénéfice est venu. Ceci est juste pour une petite affaire; mais est-ce valable pour une grande affaire (où une petite somme n’importe guère)? Celui qui apporte peu, dit R. Abin b. Hiya, peut faire valoir son aptitude commerciale, et prétendre par contre être à même de vendre dix fois, pendant que son associé vendra une fois. Ce motif est valable si le commerce se fait dans le voisinage; mais que dire si les clients sont au loin? L’associé au faible apport, dit R. Ila, peut encore faire valoir qu’il fait dix fois plus de trajet que n‘en accomplit son associé plus riche. On a enseigné ailleurs (487)Baba Qama, 4, 1: ''Si un bœuf de même valeur, il revient cent zouz au maître de ce dernier, et au maître du 1er, 50 z. (488)Considérant les 2 propriétaires opposés comme associés et répartissant pertes et profits, soit pour l'animal meurtrier qu'il faut abattre, soit pour le bœuf frappé; si le bœuf a frappé (pour la 3e fois) un autre bœuf de 200 z., le maître du dernier aura cent z., et le précédent 50 z.; enfin, à chacun des 2 premiers (des 2 côtés), il revient un dinar d’or (= 25 z.)''. R. Samuel ajoute au nom de R. Zeira: il en est de même du profit provenant de l’animal meurtrier (le dernier aura la moitié, le précédent la 1/2 du reste, puis 1/4 à chacun des premiers). Sur quoi, R. Yossé observa que cet avis de R. Zeira est opposé à celui qu’a émis auparavant R. Eléazar (de répartir le profit à parts égales). -Non, répliqua R. Mena devant R. Judan (489)J, ibid ( 4b), car R. Eléazar admet d’adopter la condition préalable de répartir profits et pertes selon la mise de chacun; or, les bœufs doivent être dans le cas de ces conditions, et il en résultera un partage proportionnel. En effet, R. Mena renonça à son avis et l’exposa à nouveau devant R. Yossé, qui lui dit: il y a discussion explicite à ce sujet, savoir qu’en cas d’association simple (sans spécifier rien au sujet du partage futur), le partage final se fera à parts égales, selon R. Eléazar; mais, selon R. Zeira, les associés simples règlement à la fin leur compte d’après leur mise proportionnelle.

Pnei Moshe non traduit

הדא דאת אמר. שחולקין לפי המעות דוקא שהרויחו במעות עצמן כגון שהיתה הסלע חסירה או יתירה והרויחו בה דרך החילוף או הפסידו וטעמא דכל חד וחד מאי דיהיב שקיל:

אבל לשכר ולהפסד. כלומר שלקחו סחורה במעותיהן ונשאו ונתנו בהן וע''י כן פיחתו או הותירו כולן חולקין בשוה:

וקשיא עלה. דזה נתן מאה דינרים וזה עשרה ואת אמר אכין דחולקין ואמאי:

חברייא אמרין. דהיינו טעמא שיכול הוא לומר לו על ידי עשרה דינרים שלי שהשלמתי לסך עלתה הסחורה רבה שלקחנו ע''י זה יותר והשכר מצוי ואלמלא עשרה דינרים שלי לא היית יכול לקנותה:

עד כדון דהוות פרגמטיא זעירא הוות פרגמטיא רובה. מאי כלומר אם נשתתפו במעות הרבה ובלא מעותיו היה יכול לקנות סחורות הרבה מ''ט דקאמרת חולקין:

יכול הוא מימר ליה וכו'. בעל העשרה דינרים יכול הוא לומר בעוד שאתה מוכר פעם אחד יכול אני למכור עשרה פעמים שאני בקי בטיב משא ומתן יותר ממך:

עד כדון במקום קרוב. כשהן נושאין ונותנין ומשתכרין במקום קרוב:

במקום רחוק. שאינו יכול לומר כן אמאי שהרי זה יכול לישא וליתן ולהרויח במעותיו כמה פעמים עד שזה הוא חוזר:

יכול הוא מימר ליה. בעוד שאתה הולך וחוזר משם פעם א' יכול אני לילך ולחזור עשרה פעמים שאני מהיר יות' ממך:

תמן תנינן. ריש פ' שור שנגח ד' וה' זא''ז ישלם להאחרון כו' ר''ש אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל נ' זוז וזה נוטל נ' זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב ומוקמינן התם דס''ל לר''ש כר''ע דאמר הבעלי' והניזק שותפי נינהו בשור המזיק ושניה' מתחייבים בנזקיו האחרונים ולפיכך משלמין כסדר הזה דבנגיחה שניה משלם הניזק הראשון החצי משלו ואינו נוטל אלא חמשים וכן בנגיחה השלישית משלם הניזק שלפניו החצי משלו ושנים הראשונים שהן הבעלי' וניזק הראשון משלמים כל א' רביעי' נזקו שהוא דינר זהב והאחרון לעולם נוטל מנה כפי חצי נזקו המגיע לו:

ר' שמואל בשם ר' זעירא גרסי' וכן הוא התם:

וכן לשכר. אם השביח שור המזיק יש לאחרון חצי השבח ולשלפניו החצי ממנו ולראשוני' רביע לכל אחד:

דר' זעירא פליגא על דרבי אלעזר. דאמר לעיל דבשכר והפסד חולקין השותפין בשוה ולא לפי המעות ור''ז קאמר דחולקין לפי המעות:

ר' מנא אמר קומי ר' יודן. שאני התם דמי לא מודה ר''א שאם התנו ביניהן מתחלה שיהא כל אחד נוטל לפי מעותיו יטלו כפי תנאן שכל תנאי שבממון קיים:

שוורים כמותנים הן. והתם בשוורים נמי כמי שהותנו מתחילה הוא דלא שייך לומר שיחלקו בשוה שהרי לא נשתתפו לדעת והוי כמו שלקח זה בשלו וזה בשלו שחולקין לפי המעות:

חזר. ר' מנא ואמרה להא קומי ר' יוסי:

אמר לי'. ר' יוסי:

בפירוש פליגין. אני שמעתי בפירוש דפליגי ר''א ור''ז בהאי דינא לר''א סתמן אם נשתתפו בסתם חולקין בשוה ולר''ז אפי' בסתם כל אחד נוטלן לפי מעותיו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source